מה שדיקור עושה, זה לשחרר אנרגיה כלואה.

אנרגיה כלואה במקום אחד יוצרת לחץ שיוצר כאב.

לא לוקח הרבה זמן עד שהכאב הנקודתי הזה הופך למפגע אזורי ומכאן הדרך להשבתת הגוף קצרה בהחלט. את זה אנחנו רוצים למנוע.

​

יש לי פוביה ממחטים. זו עובדה שאני חיה איתה כבר שנים. 

אני משערת שיש לזה סיבה טובה שחבויה עמוק בנבכי נשמתי שעדיין לא הגעתי אליה, אבל אני רק רואה מחט או יודעת שאחת כזו עומדת להתקרב אלי ואני נדרכת כולי. נרשמו התעלפויות במקרים קיצוניים. כי ראיתי יותר מידי...

עכשיו בטח תשאלו איך עברתי כימו? אה...

בעולם האונמקולוגי יש משהו לא/נשים כמוני, שנקרא פורט. פורט זו צינורית שמחדירים בהליך ניתוחי לאחד העורקים הראשיים בסמוך לגידול. הוא נשאר תקוע בגוף עד שמסיימים את טיפולי הכימו, מוגן בפלסטר ענק שאמור לשמור על סטריליות עד כמה שניתן. בזמן טיפול, האחות משחררת את הצינורית ומחברת אליה את העירוי. ממש במקום לפתוח וריד. סרבתי להליך הזה בכל תוקף היות שזה הרגיש ונראה לי חולני ברמות של להסתובב 24/7 עם "המחלה" שלי. (ראו בפרק "חשיבה חיובית").

לימדתי את עצמי להתמקד בנשימות (ראו פרק מדיטציות) במקום במחט.

בדמיון שלי הייתי במקום אחר לחלוטין. רק לא שם מול הדבר הזה שעומד לדקור אותי.

​

כשגיליתי שדיקור מסייע בתופעות הלוואי המחרידות של כימו, החלטתי שזה משהו שאני חייבת לעשות אם אני רוצה לעבור את התקופה הזו בשלום וגוף שלם עד כמה שניתן.

כנראה שהיקום החליט לתגמל אותי על ההחלטה האמיצה הזו והזכיר לי שאחת מחברותיי שעוסקת ברפואה סינית היא גם מדקרת. 

כל מה שנדרש ממני זה להגיע אליה, לשכב בשקט על מיטת הטיפולים שלה ולהניח לה לעשות את עבודתה.

​

ממליצה בחום:

​

~ חברתי נורית פרייס קקון שמקבלת מטופלים בקליניקה באשדוד, תל אביב וסניפים של קופת חולים 

הדף של נורית בפייסבוק

https://www.facebook.com/pg/%D7%A8%D7%A4%D7%95%D7%90%D7%94-%D7%A1%D7%99%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%A1%D7%99%D7%AA-%D7%A0%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%A1-%D7%A7%D7%A7%D7%95%D7%9F-344926745529388/about/?ref=page_internal