אחד השלבים שעברתי בטיפול הרגשי/נפשי שלי, היה להתבונן על עצמי דרך עיניים של אחרות/ים. במיוחד בימים שהרגשתי הכי פחות יפה, אמיצה, חזקה, מפצחת את הסרטן הזה כמו גרעינים שחורים.

מעולם לא התעמקתי במראה החיצוני שלי, באופי שלי, בתכונות ובמהות המעשים שלי כל עוד הרגשתי טוב עם עצמי ואיתם. בחיים לא עניין אותי מה אני משדרת למשל, כי כנראה שהייתי טרודה יותר בעשיה או להיות.

אני אני - אני לא יודעת להיות מישהי אחרת. זה לא כאילו שאני עושה משהו מיוחד על מנת להיות כזאת ככה שאין לי דרך להנחיל את זה הלאה. להתעמק בשאלה "מי אני"? תמיד הרגיש לי כמו בזבוז משווע של זמן ואנרגיה, אבל עכשיו כשיש להתעמקות הזו מטרה, אני כמו מאלצת את עצמי להתבונן לעומק על מנת להבין את השורש שלי ולבחון כי אין ברירה אחרת.

​

בתור אחת שכל חייה המקצועיים מאחורי של הבמה ודחפה אחרים לקדמתה, עכשיו אני עוברת תהליך הפוך לחלוטין. 

הסשן הזה שעברתי עם שרון היה מעצים ומרתק בו זמנית.

אני לא רגילה להיות מרכז תשומת הלב או בפוקוס.

זה בדרך כלל מביך אותי  

כי אני בסך הכל ממלאה תפקיד של צינור שמעביר משהו ממקור אחד לשני. אני רגעית, המהות היא נצחית.

החוויה עם שרון והתוצאה הסופית שמעטרת את האתר שלי היא משהו שאני ממליצה עליו בחום.

​

קרדיט צילומים: 

שרון הורביץ המוכשרת כל כך http://sharonphoto.wix.com/sharon-photgraphy

​

​