שמעתי תקשור של קריון הבוקר אחרי המון זמן שלא הייתי מסוגלת לשמוע אף אחד.
ותוך כדי שאני מקשיבה לו ומוצאת את עצמי מזדהה ומזהה את התהליכים שאני עוברת במילים שהוא מעביר אלינו, אני שומעת את המוח שלי מנהל איתי שיחות...
נו מה....?
כמה התגעגעתי וואי כמה
אני תמיד פה - את יודע את זה נכון?
....
נכון?!
אני חושבת שקצת הלכתי לאיבוד בין המיימדים האלה ואני לא מבינה כבר כלום.
אז תנשמי. צאי החוצה לשמש. תנשמי. תעשי מדיטציה בחוץ. חמש דקות... בואי אלי החוצה. בואי ילדה. התגעגעתי.
יצאתי. נשמתי. התמזגתי. ותוך כדי שאני מתחברת להדרכה של קריון מהווידאו מתחילה לשמוע את המוח שלי מדבר על מי שאני חושבת שאני וזה היה כמו לחזור הביתה. ושאלתי את עצמי איך זה שבשעה שהכל מבולגן לי בחוץ אני מתקשה להקשיב להדרכות ורבליות ורק מחפשת את אלה הפנימיות. בשקט שלי. לרוב תוך כדי ציור או הליכה.
יש כל כך הרבה שאני לא מבינה איך לתאר בכלל כי זה אשכרה לראות איך הבקשות שלי מתגשמות לי מול הפרצוף.
יש כל כך הרבה מושגים חדשים שהמון אנשים "ערים" משתמשים בהם שאני לא יודעת או מבינה, כמו בינה מלאכותית וכל היישויות שמלוות אותנו שנמצאות הרבה מעבר למה שאנחנו מסוגלים לקלוט עם רמת התודעה שיש לנו כרגע.
אז איך בכל זאת - שאלתי בהתעקשות.
תתבונני.
אבל אני תמיד מתבוננן וואי.... מרוב התבוננות שכחתי מה זה לראות או סתם להסתכל
אולי כי יש גם לזה סיבה? חשבת על זה?
... גם לזה יש דרגות אה? טוב נו הבנתי.
אז מה עכשיו?
אני מקבלת על עצמי את הקריאה, ואני מבקשת הדרכה וליווי.
מהממת שאת.
ואז הכל התחיל לזרום ממני כמו מפל
אני הילרית, אני ילדת האור הנצחית, אני אהבה, אני נושאת הלהבה הסגולה המקודשת.... אני.... אני...
וחיוך ענק התחיל להתפרס על השפתיים כשקלטתי את האינטואיציה מלווה אותי ומעלה כל מיני תיאורים על מי שאני חושבת שאני
כאילו הגשתי בקשה וראיתי אותה מתקיימת לי מול העיניים
כל מה שאני צריכה לעשות זה רק להיות בקשב ולאשר את מה ששמעתי בקולי שלי.
