אהיה אשר אהיה - I am that I am

כותרת קצת בומבסטית דפקתי לי כאן חחחחחח

והאמת שאין לי מושג אף פעם לגבי כותרות, בטח שלא כאלה שאמורות לשווק תוכן כלשהו למישהו. אפילו עם האתר הזה לא היה לי מושג לאן או למי הוא מגיע, עד שלא הגיע אותו מייל מארה"ב הברית שגילה לי שעד שם מעבר לים הוא הגיע והצליח לעזור למישהי שרק גילתה שנעצרו לה החיים כמו שלי קרה... לא היה לי מושג מי מגיע כאן ומה קורה עם המחשבות שאני משתפת כאן. וזה כל כך לא משנה כמה זמן "לקח" לאותו סימן להגיע מרגע שעלה לאוויר העולם, האתר הזה הפך להיות סוג של בית מקדש שכולו אני.

זו הממלכה שלי. והנה אפילו צ'אקרת הסולר מתרחבת ומדגדגת את הלב שממש מעליה... רק מעצם המחשבה. זה מה שקורה אצלי כרגע פנימה. ואני מתעדת...

ובממלכה הארצית שלי אני שמה לב שהדפוסים שסיגלתי לעצמי מבקשים שינוי, כי תכלס "קצת" הגיע הזמן אם כבר התעוררות והתעלות ומיימדים וכל העניין הזה של הגוף ככלי... או שזה בכלל ההתערבות הקוסמית ואין לי דרך לתרגם את זה למילים או משפט הגיוני למען הכלל. אנשים רגישים לאנרגיות יודעים שמשהו קורה מבחינה אנרגטית. אין לי דרך להסביר את זה או לנסות לפשט. מחילה.

חזר לי הורטיגו, וברור לי שזה נובע מחוסר איזון אז חסכתי לעצמי פניה לרפואה הקונבנציונלית ואני עושה בעצמי לעצמי וזה מרגיש מדהים. לא הורטיגו.... ההוא "גרם" לי להמנע מתרגול יוגה.... או הקצת שכן תרגלתי אם להיות כנה. ואני יודעת שזה בולשיט של אגו לחשוב שמשהו או מישהו אחר גרם למשהו אצלי... כמו ורטיגו.... שם סקסי למשהו לא כל כך...

אז כמו שעשיתי במחקר על הסרטן ככה עשיתי עכשיו.

חקרתי את ה"מה" - כדי להבין את ה"איך". והכנתי לי סוג של פרוטוקול ואני סוג של מתחילה לשים לב שאני מתחילה יותר ויותר להיצמד אליו. כמו ללכת לישון מוקדם. כמו לא להתחיל לאכול לפני השעה 11:00 וגם אז, להתחיל עם פירות. ולשבת בגינה מול השמש ולעשות הטענה אנרגטית ונשימה מודעת. כמו לתרגל הודיה בסוף כל יום. כמו להקפיד על מאנצ'ס מזינים, ולפחות ארוחה אחת ביום שמכילה אך ורק ירקות ובריאות. כמו להקפיד על המנעות מנס קפה. כמו להמנע מחלב פרה וכל תחליף אחר שעושה לגוף שלי רע. כמו לתרגל יוגה ולהתמקד בצ'אקרת הגרון בעיקר...

והבוקר שתרגלתי לי התמקדות בנשימה כי זה מה שעזר להזרים החוצה ממני את הכאב, קלטתי את הדמיון שלי מראה לי את עצמי מוקפת ילדים, שכמוני מנסים להתמקד בנשימה כדי לשחרר כאב... וזה כנראה איזשהו אישור לכך שזה אכן הכיוון. ילדים.

וזה מתחבר לי לשיחה שקיימתי הבוקר עם חברה חדשה שלדעתי היא בכלל ישנה אבל זה מסוג הדברים שמתבהרים רק בהמשך.... והכי לא רלוונטי כרגע. מה שכן רלוונטי זו העובדה שהיא הילרית כמוני. והיא מזכירה לי ומדייקת לי את המקור, או יותר נכון את החיבור אליו. היא שאלה "במה את עובדת" והתגובה האינסטינקטיבית שלי היתה שאני מאז הסרטן לא עובדת. וכמו בהמשך ישיר התחיל דיון אצלי בראש....

פחחחחחח עלק לא עובדת.....

במחלקה האונקולוגית מחוברת לצינור עבדת חחחחחחחחחחחחחחחחחח

בפייסבוק עבדת........

באינסטוש עבדת.....

ברחוב עבדת.....

בהרצאות וחוגי בית עבדת.....

את מתישהו הפסקת לעבוד את? או שאולי את לא מבינה בכלל "במה את עובדת"?!

ואז מיד תיקנתי עצמי וכתבתי שאני עובדת בהפצת האור והאמת. האמת הפשוטה ביותר. אמת החיים. ולזה אין "שכר" במיימד שאני באה ממנו. כי כמה עולה חיוך של ילד? וכמה עולה חיבוק? הלוואי שלעולם לא תדעו... וכמה הייתם מוכנים לשלם על החיים שלכם? כמה משכורות זה להרגיש את הלב שלך פועם כל כך חזק שעוד שניה הוא מתפוצץ לך מהחזה? כי כולם יודעים לדקלם כמה משכורות זה לכסות משכנתא... תכלס.

יש יותר דברים שאי אפשר למדוד בכסף.

כמו לדעת שעצם ההתעקשות שלך להשאיר את הצילום שלך עם קרחת וג'ויינט בפרופיל וואטסאפ, יגרום למישהי לפנות אליך כמוצא אחרון עבור בעלה שטובי הרופאים לא יודעים לעזור. קנאביס כן. כמה זה שווה זה?

כי מבחינתי "כל המציל נפש אחד כמו הציל עולם" וזה ממש לא ענייני כמה איך ולמה.

תפקידי הוא לומר.

ככה אמרו לי.

שאסור לי לשתוק.

שתקתי הרבה יותר מידי.

*את התמונה אילוסטרציה/ פוטושופ מזעזע - הכין עבורי המנחה בסדנא להעצמה אישית שעברתי בחודש יוני האחרון. במקביל גיליתי שאושרה הבקשה שלי לסל שיקום שכולל גם לימודים.... זה הולך להיות קשור איכשהו בעבודה עם ילדים וביטוי. או אמנות. או אין לי מושג מה אני רוצה להיות שאהיה גדולה.