קילופי קילופין

במסע הזה, אני מוצאת עצמי בכל פעם מחדש חוזרת למקורות שלי. המקורות שלי, בכל הרבדים שהם אני, נחשפים בפני. גם אם חשבתי קודם כי אני רק אמנית, או רק מרפאה, או רוקחת ומגדלת צמחים, ומטפלת ומלווה אנשים... אני בכולם וקולם בי.

כל קול של הרבדים שלי באים לידי ביטוי באמצעותי. אני הכלי, או הצינור דרכו כל הרבדים הללו באים לידי ביטוי. מקבלים כמו במה להיות.

וכמו ההוא שמרוב אהבה שותק, לפעמים מרוב עצים לא רואים יער, ומרוב רבדים אני מהלכת כמו סהרורית שאינה מצליחה להבחין מי מבניהם אני עכשיו. כי אני כולם בו זמנית.

ואז זה כאילו שמישהו קורא אותי לסדר. דורש כי אבחר רובד מסויים ואתמקד רק בו. לרגע. ועוד רגע. כמו לשבת כמה רגעים לכתוב רשומה חדשה בבלוג המעלה אבק, כי היו עוד כמה דברים שהייתי חייבת לעשות, ולכתיבה עדיין לא הגעתי. כי אני כל הזמן כותבת. בכל פלטפורמה אפשרית. ואני כן מדברת - בכל פלטפורמה אפשרית. עד כדי כך שלפעמים זה מרגיש כל כך רועש שאני חייבת להתכנס בשתיקה... וחוזר חלילה.

ככה בדיוק נוצרת תקיעות. אנרגיה מצטברת. כעס שהדחקתי. רגש שלא אפשרתי לעצמי לבטא. היצמדות לאזור הנוחות, או הסחות הדעת כמו הטלפון... ואז מגיעה המנטרה של הו'אופונופונו: "אני מצטערת. בבקשה תסלחי לי. אני אוהבת אותך. תודה".

התרגול הזה, כמה שזלזלתי בו בתחילה בביטול מוחלט - ככה הוא שולח אותו על אוטומט לפגוש בכל התקיעויות שציינתי קודם. מאפשר לי לפרק אותם לגורמים. להבין איך דבקו בי. ולשחרר אותם לחופשי. כי הם כבר אינם משרתים את טובתי העליונה כי אם משאירים אותי תקועה במקום - ולרוב מתוסכלת.

ככל שמשחררים - מקלפין את המיותר, נשארת המהות. הגרעין. הניצוץ.

וזה תהליך שחייבים לעבור אותו. כי משם נובע הכוח שלנו. שם קיים החיבור לאלוהי הפנימי.

האור המקשר בין העליון והתחתון. הרוח והחומר.

החיים הביאו אותי להתמודד עם פגיעה פיזית כתוצאה מתאונת דרכים (נכנס בי קורקינט חשמלי...)

הרוח מזכירה לי כי הכל מדוייק, ויש רבדים שעלי להתמודד איתם - עדיין.

הגוף מזכיר לי גבולות היכולת. והצורך לשמור על איזון.

קארמה שולחת אותי הישר חזרה לזרועות המוסדות הממשלתיים מהם בחרתי לשמור מרחק...

המציאות דורשת ממני להיות גמישה ופתוחה להפתעות.

האינטואיציה עובדת שעות נוספות, והיצירתיות המחשבתית והמעשית מקבלות מפנה - כי יש הרבה יותר זמן "פנוי" להיות בהווייה מאז התאונה. או יותר נכון מאז שהגוף התחיל להחלים.

מה קורא לי להגשים?

מי קורא לי? אני!