הילד/ה שצעק/ה "המלך הוא עירום"

מסתבר בדיעבד שתמיד ומעולם הייתי כזו... במידה כזו או אחרת ובצרות שונות. ומסתבר שברוב המקרים צחקו עלי או חשבו שאני מוזרה/משוגעת/חולמנית. בהמשך זה התחלף ל"נשמה גבוהה" וגם "מלאכית" וגם זו שהקדימה את זמנה... וזה בסדר מבחינתי. כל עוד אני אני. או לומדת להיות.

אולי בגלל זה התחברתי כל כך בקלות לסרטים של נארניה ובעיקר לדמות של לוסי. הילדה שלא פחדה לגלות מה יש "מעבר" למצב ההזוי שהיא ואחיה נקלעו אליו. ואין לי שום כוונה לעשות לאף אחד כאן ספויילר. אולי רק לגרום לכם לצפות בהם. כי בדיעבד יש כל כך הרבה סרטים שממחישים מה שאנחנו עוברים כרגע.

אולי עוד אנשים מבינים ורואים שהכינו אותנו לזמנים האלה כל חיינו. כל אחד והנישה האישית שלו ושלה. כי לכל אחד ואחת מאיתנו יש תפקיד ודרך להתמקצע בו. הזמנים הללו שכולנו חווים כקולקטיב וכאינדיבידואל בו זמנית... לי אישית זה ממחיש את הצורך באחד-ות.

אין קולקטיב ללא יחיד!

אין יחיד ללא חיבור למקור הכל...

כולנו מחוברים אליו בין אם כבר גילינו את זה או שעדיין לא.

וכולנו חלקיק מהשלם. הבריאה. היקום.

ומה עושה כל אינדיבידואל - שלם?

מה צריך לקרות כדי שנלמד להכיר את מי שאנחנו? כי אצל כל אחד מאיתנו זה "משהו" שונה. כי אנחנו שונים... ויש צורך ותפקיד ייחודי בכל ולכל אחד מאיתנו. ואין אחד שחשוב יותר או פחות... יש מנצח אלוהי שם למעלה שמוביל את הכל בתזמון המדוייק שלו ושל הבריאה שלו.

כמה אומץ נדרש לנו להכנס לקרביים של עצמנו ולהוציא משם את כל מה שסיים לשרת את טובתינו העליונה? כי האנרגיה שקיימת כרגע ביקום מאפשר בדיוק את זה. היא חושפת הכל ומאפשרת לבחון תחת זכוכית מגדלת. לראות את עצמי מול עצמי. לקחת אחריות על דברים שעשיתי והביאו אותי לאן שאני היום... לאפשר לעצמי להביע עצמי בכמה דרכים מבלי להגביל. זה משהו, שרק אם אנחנו מאפשרים לו לקרות - יקרה. קארמה - זה הלופ האינסופי הזה כמו הספרה 8 במאוזן... ועד שאתה קולט שאתה הולך במעגלים לפעמים חולפות שנים... וזה בסדר! הפואנטה כאן היא ההכרה. כי רק ממקום שאנחנו מודעים ומכירים בדפוס מסויים ניתן לבחון אם הוא משרת אותי או שכבר סיים.

וכן, לפעמים אתה תופס עצמך צוחק על עצמך שואל איך לא שמת לב בכלל שזה מה שקורה... ואז יש את לקיחת האחריות ובחירה.

על מנת ללמד אותנו להאמין בעצמנו, לוקחים אותנו סיבוב בהטעיה והסחות דעת, מעבירים מסרים מנוגדים וממחישים עד כמה אין באמת סיבה לתת אמון במערכות שניהלו אותנו.

איך נלמד להאמין בעצמנו אם לא יעמידו אותנו בנסיונות?

המשפט "אין על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים" כך כך מוחשי לזמנים האלה.

הווילון הוסר. האור מתגבר. האמת חושפת את השקר. האור מעצים אותנו. חושף אותנו בפני עצמנו. כל פעם קצת יותר.

כמו לוסי והאחים שלה בנארניה...

ואל תבטלו אותם כי הם ילדים - הם מייצגים אותנו! כל דמות/אח/ות והאישיות שלו/ה.

ובכל סרט עוברים "הרפתקה" יותר מאתגרת מהקודמת. מכירים דמויות/רבדים נוספים של עצמנו.

*הם לא סתם לקחו את טראמפ והציבו אותו מול אריה...

האריה מסמל את י ה ו ה ! או ליתר דיוק (לדעתי) את העוצמה של ה'.

ישוע מייצג את האנושיות של ה'.

כל מיני סיטואציות מראות לי שבעצם מעולם לא ויתרתי על מי שאני

האנרגיות שקיימות עכשיו מאפשרות לי ואפילו דוחפות ומסייעות לפרוץ החוצה מהמחבוא הזה שהייתי בו

הרבה עובדות מתחברות ואסימונים נופלים. וזה כמו להרכיב פאזל.

כמה שאני מבקשת הביתה, ברור לי למה התנדבתי והמסע הזה מרתק טילים!!!

אולי זה רק עניין של לסיים את הקורס אנתרופולוגיה שלי... שאחזור עם התעודה ;)