החלטת ההחלטות - הבחירה בחיים

היום בו החלטתי להפסיק את כל הטיפולים ולהמשיך אך ורק עם קנאביס כתרופה היה יום מכונן לכשעצמו, רק שעל מנת להמחיש את הדילמה (עלק דילמה...) יש צורך בקצת רקע לפני שניגשים בכלל לאותו יום בו החלטתי שדיי לי למות ולהזכר שבחרתי בחיים, וניתנה לי הזדמנות להבין את זה. גם את זה הבנתי הרבה אחר כך. יש המון שאני עדיין לא מבינה וכבר עברו כמה שנים טובות...

האתר הזה מלא בכל טוב הידע שברובו היה לי הרבה לפני שהגיע הגידול הסורר, רוב המידע מציל חיים תרתי משמע.

אז איך בכלל הגעתי למחלקה האונקולוגית?! איך הסכמתי לקבל את הטיפול הזה שעד היום אני קוראת לו "המוות בהתגלמותו"?!

במהלך המחקרים שלי לגבי הטיפול הכי טוב עבורי, ואחרי שהייתי אצל המומחה לקנאביס שאפילו הוא אמר שבגלל שהגידול שהיה לי הוא "מהסוג האלים" הזה שאמנם אף אחד לא ידע לומר לי מה קצב הגדילה שלו (כמה זמן יש לי להתבחבש ולתהות איך מטפלים בו) או אפילו כמה זמן הוא מתפתח וצומח אלי בגוף - אפילו הוא אמר שבמקרה שלי הוא יודע לספר רק על מקרה אחד עם אותו גידול ונתונים שהאשה טופלה רק בשמן ריק סימפסון והיא עדיין איתנו... הדרך הכי טובה הוא אמר, היא לשלב בין שמן והטיפול הקונבנציונלי.

על סמך הנתונים הללו לא יכולתי לקחת סיכון. ככה חשבתי בזמנו. לא היה לי הידע שיש לי היום.

... אולי כאן המקום לגלות שהגיעה אלי תרומה של שמן ריק סימפסון בול שהייתי צריכה וזה היה הטיפול הראשוני שלי. לפני הכימו.

מה היה אילו? כן גם אני שואלת!

אילו היה לי יותר בטחון בידע שלי, אילו היתה בי האמונה שקיימת היום - אין מצב שהייתי נכנסת בשערי "היכלי המוות" (המחלקה האונקולוגית) אפילו לא כבדיחה למשהו סרקאסטי.... ואני מבינה בסארקזם! היה לי הפתרון הטבעי ביד... משמים הוא בא.

מהיום שהבנתי שככל הנראה אצטרך "גם" טיפול הלם ברעל/סם המוות, זה כמו שהחלק הרוחני שבי עשה הסכם עם היושב במרומים או לפחות עם סבא שלי, שאהיה קשובה לסימנים ולידיעה שתמיד אוכל להפסיק.

בדיעבד זה ממש לא "כמו" אלא בדיוק מה שקרה.

באותו יום מכונן, כבר הייתי אחרי 4 סבבים של הזוועה בשקית האדומה שרגישה לאור השמש (הזוועה נקרא - AC אם זה מהותי עבורכם לדעת, וזה מרגיש כמו שופל שחופר בעורקים ומרגישים ה-כ-ל כולל הכל!!! ומיד אח"כ כל חלל הפה מתמלא טעם של ברזל כמו שיש במסגריה הכי פעילה באיזור התעשייה המקומי).

עברתי גם כבר 4 סבבים מתוך 18 מתוכננים של חומר שנקרא "טקסול" והתחילה להתפתח לי פריחה בכל הגוף. קיבלתי גם סבב ראשון של משהו ביולוגי ש"נועד בדיוק לגידול" ואצטרך לקבל במשך שנתיים אחרי... שחלילה לא יחזור.... לא זוכרת אם במקביל או לפני אבל הפרוטוקול כלל גם בערך 20 הקרנות....

ידה ידה ידה בתחילתו של אותו יום אני עושה בדיקת דם בנוהל הקבוע, רק שהיא מעלה תוצאות של אנמיה מטורפת, ואחרי שאני מדווחת על הפריחה אף אחת מהאחיות לא הסכימה לחתום על הטופס טיפולים שלי ודרשו שיחה עם האונקולוגית המומחית (מנהלת המחלקה... לא סתם). מסיבה ממש לא מוסברת הייתי דווקא מאוד עירנית וקופצנית עם החיוך אופטימיות הרגיל שלי וצמודה למכשיר האידוי כי אין מצב אני מסוגלת להחדיר לגוף שלי רעל שמסוגל להרוג אותי ואני סחי!!! כמה שיותר סאטיבה זה היה המתכון שלי. ולשבת ליד החלון ככה שאפשר להיות עם אלוהים או לפחות להרגיש את סבא קרוב...

הגעתי עם אחת האחיות למשרד של המומחית וישבתי להמתין כשבכסא לצידי אני רואה את אחת הנשים שתמיד קיבלנו טיפול ביחד, והיא מלאה שלפוחיות מוגלתיות, למרות שבכל טיפול היתה לובשת את הכפפות המיוחדות שאמרו שיש בהן קרח וזה מונע מהרעל לגרום לנימול זוג על הידיים וזוג בכפות הרגליים... כמה מאות שקלים עולה הדבר הזה שהרבה המליצו עליו... והיא היתה מלאה מוגלה מתחת לציפרניים שממש נזל ממנה.

אחרי שנרגעתי מהצמרמורת אני שומעת בראש שלי את הסארקזם מתעורר ואומר לי "נו שירי, את זה עוד לא היה לך.... רואה? תמשיכי ככה ותראי את הציפרניים המעוותות שלך גם עם שכבה מכובדת של הגועל נפש הזה שנוזל ממנה. רוצה? רוצה?" זה היה וואחד סימן של החיים! מול העיניים שלי. היא היתה 3 סבבים לפניי ככה שהיתה לי אינדיקציה לקראת מה אני הולכת...

הגיע תורי.

אז אני נכנסת ביחד עם האחות למשרד של המומחית שמתעדכנת בממצאים הפיזיולוגיים שלי, והמומחית אומרת לאחות להוסיף לי חומר ניגודי לשקית (הרעל/טקסול)....

להוסיף????? שאלתי בתוקף! להוסיף למה שכבר שמתם את מתכוונת? או "סתם" בכללי....

.... היא לא ממש הגיבה בהגיון רק הבנתי שזה אמור לבטל את התגובה האלרגית

אז התעקשתי ודרשתי - אני לא בקיאה ברפואה אמרתי לה, אבל אם הבנתי נכון תגובה אלרגית/פריחה זה אומר שהגוף שלי אלרגי לחומר שיש שם? נכון?

נכון היא אומרת

אז הגוף שלי דוחה את החומר שיש שם ואת בכוח רוצה להשתיק את התגובה של הגוף שלי לחומר שהוא אלרגי אליו?

נכון היא אומר שוב. אין ברירה אחרת.

דווקא יש ברירה אמרתי לה! יש המון ברירה!!! כי אם אני לוקחת את הדבר הזה עכשיו לא תהיה עוד פעם. אז אני לא לוקחת לא את זה ולא שום דבר אחר לצורך העניין. אני אמשיך עם השמן שלי ואם צריך אכפיל מינונים!!! זה הברירה שיש לי דוקטור.... כי אני לא מתכוונת לחתום על ההזייה הזו!!!

ואז היא אמרה לי את הדברים שמאז מהדהדים לי ומלווים אותי כל שנה....

"אם את מפסיקה עכשיו שירי אני מעריכה שיש לך עוד חצי שנה לחיות! זה לא צחוק שירי זה גידול אלים והצלחנו לצמצם אותו כל כך יפה. יש לך ילד בבית.... תחשבי על הילד שלך"

וואי וואי רק מכניסים את הילדים שלי לתמונה ואני כמו לביאה שלא רואה כלום מלבד גור בסכנה...

דווקא בגלל שאני חושבת על הבן שלי אני הולכת מכאן - אמרתי לה!!!

אם זה כל מה שאת נותנת לי? חצי שנה? אני אחיה כל יום במאה אחוז כמה שהבורא יזכה אותי, שלפחות הבן שלי יראה את אמא שלו חיה ולא כמו גוויה מהלכת שאני עכשיו. אני נראית ומרגישה כמו מלאך המוות דוקטור.

כשהגעתי בחזרה להיכל המוות (אולם מס' 1 ליד המשרד של האחות המתאמת/ראשית) הבת שלי ראתה אותי כמו אחוזת אמוק ואחרי ששיתפתי אותה בהחלטת המומחית היא גם שאלה אם זה לא "קצת" כמו להרוג אותי בלי שארגיש (החומר הניגודי), כשהתחלנו לארוז את כל מה שהבאתי איתי האחות המתאמת נכנסה להיכל מודאגת כי "שמעה" שאני על סף לעשות את טעות חיי.... היא באה "להזכיר לי שוב - שהידע שלי מכשיל אותי"... וגם ממנה לא חסכתי ושאלתי אם הקביעה שלה באה מהמקום של הקירבה לבורא (היא דתיה/חרדית) או מתוקף תפקידה כמוציאה לפועל של המומחית ודאגתה לבונוס השנתי.