ורק אני מרוב אהבה שותק...

מכירים את זה? שמרוב מחשבות ותהיות לא מוצאים בכלל מילים לתאר משהו כי ככה בדיוק אני מרגישה. מוצפת במידע ורגשות שהמוח הרגיל שלי מנסה לתרגם על אוטומט, רק שהפעם ללא כל הצלחה. אז אני מציירת כאילו אין מחר יוצאת לגינה מתחברת לאנרגיה של השמש בצהרים, ולכוכבים בערב מנסה לקלוט שדרים או רמזים או אפילו קולות ומלבד העטלפים בלילה או היונקי דבש ביום.... כלום. נאדה אז נכנסתי לגוגל לבדוק אם יש משמעות סימבולית אפילו לשתי האלה.... וכמובן שיש

אם בסוף העולם עסקינן אם בחוקי הקארמה אם בהמשכיות או קץ כל הזמנים כי המידע שמגיע לכיווני לפעמים עוד יותר מבלבל

הזוועות שהתרחשו בעולם "האנושי" כבר אלפי שנים נחשף והרגישות שלי גואה ומראה לי את העומק שלה, מציפה בי זכרונות שמעולם לא ידעתי שקיימים בי, מכניסים אותי לשקט... שם בשקט אמורות להמצא התשובות.

נסיונות לשמור על איזון רוחני וגשמי

שינוי דפוסים והרגלים של שנים

והתבוננות אינסופית פנימה וחוצה

מי אני? למה באתי לכאן? מה התפקיד שלי בעולם ואילו כלים ניתנו לי על מנת ליישם את כל זה